במדינת ישראל ישנו חוק הקרקעות – חוק שלא שונה כבר המון זמן, ליתר דיוק – משנות ה-40 של המאה שעברה. על פי החוק הזה, כ-90% משטחי הקרקעות במדינת ישראל נמצאים בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. מה המשמעות של כך? משמעות הדברים היא כי המנהל יכול לעשות בקרקעות אלו כרצונו כאשר המטרה היא ייעוד השטחים לשימוש ציבורי. כך קורה שבהתאם לצרכי המדינה והרשויות מופקעות קרקעות הנמצאות תחת חסותו של המנהל לטובת שימוש ציבורי.
הדבר האחרון שתרצו להתמודד מולו כבעלים של קרקע הוא הפקעות. מהי הפקעה? הפקעה היא פעולה שמבוצעת ע"י המדינה בה היא לוקחת חלק מסוים מהקרקע לשימושים ציבוריים. הפקעת קרקעות לצרכי ציבור מתרחשת בעת שהמדינה רוצה להשקיע לטובת הציבור בשטח הנמצא בבעלות הפרטית. את ההפקעה יכולה לבצע המדינה גם ללא אישורו של בעל הקרקע ומעל אחוזי הפקעה מסוימים זכאי בעל הקרקע לפיצוי בגין ההפקעה. ישנם שלושה סוגים שונים של הפקעות קרקע: הפקעה רגילה, הפקעה שלא התממשה והפקעה רגולטורית.
על פי החוק בישראל, כל רשות מקומית היא בעלת הסמכות להפקיע כ-40 אחוזים מהקרקע מבלי שהיא מחוייבת בתשלום פיצויים לבעלי הקרקע. כלומר, הפקעה של מעל 40% מהקרקע תחייב בתשלום פיצויים.
מקרים של הפקעת קרקעות מתרחשים אך ורק לטובת הכשרת הקרקע, לצרכי ביטחון או לטובת כלל הציבור ומתרחש בעקבות המלצות ודרישות של חברות ממשלתיות בדרך כלל כגון חברת החשמל, החברה הלאומית לדרכים, הוועדה המקומית לתכנון ובניה ועוד. מאחר ומדובר על הפקעה שמטרתה טובת הציבור, לא אחת ניתן לראות כי ההפקעה משמשת לסלילת כבישים חדשים המייעלים את הסדרי התנועה, הקמה או הרחבה של אזורי פנאי ובילוי, הקמה של מרכזי בריאות, מתחמי ספורט, הקמה של פארקים עירוניים וגנים ציבוריים והקמה של משרדים המיועדים לשירות הציבור ואף נמלים.