בניה רוויה

בניה רוויה הנה בניה צפופה בקומות (בנייני דירות, מגדלי דירות). בניה רוויה מנצלת את עתודות הקרקע בצורה טובה יותר מאשר בניה רגילה של צמודי קרקע ובתים פרטיים ולכן רוב הערים והרשויות המקומיות מעוניינות בבנייה רוויה על פני בניה רגילה. במדינת ישראל, מלאי הקרקעות הזמינות לבניה באזורי הביקוש כל כך קטן שאין אפשרות אחרת מלבד בניה רוויה בכדי לענות על הביקוש לדירות מגורים מצד זוגות צעירים ומחוסרי דיור.

בניה רוויה אמנם חוסכת בקרקע ומנצלת טוב יותר את שטחי המדינה, אך שיטת בניה זו אינה חפה מבעיות. בניה רוויה יוצרת עומס כבד על התשתיות העירוניות כאשר הבולטת שבהן היא תשתית התחבורה אשר כבר כיום אינם מצליחה לשרת כהלכה את תושבי הערים והמבקרים. כתוצאה מכך נוצרים פקקים ועומסי תנועה רבים במהלך שעות הנסיעה לעבודה ויתר שעות היום. מלבד תשתית התחבורה ניתן להתייחס לבעיות נוספות בדמות מערכות ביוב, חשמל, חוסר בריאות ירוקות ועוד.

המחוקק לא מגדיר את המונח "בנייה רוויה" עם זאת מקובל להגדיר בניה רוויה כבניה של בניין בו יש לפחות שתי קומות ו4 יחידות דיור. עיקר הבניה הרוויה מתבצעת בשטח עירוני והיא שונה מבנייה צמודת קרקע בהקפדה על מתן מענה לשטחי ציבור, נגישות וחניה, וכו. עד שנות השמונים ההתייחסות לבניה רוויה הייתה בעיקר כפתרון דיור לשכבות הפחות חזקות באוכלוסייה ( בנייני רכבות ).
שנות השמונים הביאו מהפך בתחום בבניית מגדלי מגורים יוקרתיים ובנייני בוטיק.